החלטה בתיק עמ"ת 47609-01-

1.                  ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט מ' כדורי) מיום 24.1.2013 בתיק מ"ת 14927-12-12 לפיה שוחרר המשיב בתנאים.

2.                  לבית משפט קמא הוגש כתב אישום בו מיוחסת למשיב עבירה של סחר בסם מסוכן - עבירה לפי סעיפים 13 ו- 19א' לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג - 1973. לפי תיאור העובדות שבכתב האישום, בתאריך 2.12.12 בשעה 22:20 בבית שמש מכר המשיב לאדם בשם יוסף עסיס פלטה של סם מסוג חשיש במשקל של 98.35 גרם ברוטו תמורת 1,500 ש"ח. אותו עסיס הגיע לביתו כאשר באמתחתו חבילת שטרות כסף כשהן מלופפות בגומייה. המשיב הגיע למקום ברכב, החנה את הרכב מול ביתו של עסיס, ירד מהרכב והלך לעבר הבית, שם פגש בעסיס, מסר לו את הסמים ובתמורה קיבל את חבילת השטרות. המשיב נסע מהמקום ונעצר ברכב כשברשותו "חבילת השטרות".

3.                  עם כתב האישום הוגשה לבית משפט קמא בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. עוד בטרם ניתנה החלטה בשאלת קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר הורה בית משפט קמא על הגשת תסקיר בעניינו של המשיב (וזאת נוכח קושי שנפל בשל אי המצאת דיסק שהיה דרוש לצורך הטיעון לראיות).

4.                  תסקיר המעצר שהוגש לבית המשפט ביום 2.1.13 מתאר תמונה קשה ביחס למשיב. בין היתר נזכר כי הוטל עליו עונש מאסר לפרק זמן של עשר שנים וכי לפני שלוש שנים שוחרר לאחר ריצוי שני שלישים מתקופת המאסר. הוא עבד באופן סדיר כ"אסיר ברשיון" ולפני שנה וחצי החל לעבוד בחברת ניקיון בתוך מנהל בכיר.  הערכת הסיכון לגביו בתסקיר הייתה כי רמת הסיכון להתנהגות פוגעת הינה גבוהה וזאת נוכח הפער שנמצא בין אופי העבירה המתוארת בכתב האישום ומיוחסת למשיב לבין התפקוד הנורמטיבי והמשפחתי שמתואר במקביל. שירות המבחן בחן חלופות שהוצעו אך מצא כי המפקחים אינם מתאימים ואין בחלופה כדי לאיין את הסיכון הנשקף מהמשיב. ההתרשמות הייתה כי המשיב זקוק לפיקוח הדוק ומלא במידה וישוחרר.

5.                  ביום 3.1.13 ניתנה החלטתו של בית משפט קמא שהתייחסה לראיות, לעילה ולחלופה. בית המשפט הגיע למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה בעוצמה של ממש. נוכח מעורבות המשיב בעבירת סחר בסמים ובהינתן עברו הפלילי, מצא בית המשפט כי קמה עילה למעצרו ובנסיבות שתוארו בתסקיר ובכלל סבר כי אין חלופה מתאימה.

6.                  המשיב ערר על ההחלטה לבית משפט זה. הדיון בערר התקיים בפני עמיתי, כב' השופט ר' וינוגרד. בהחלטה שניתנה בחן בית המשפט את הטענות שנטענו לעניין הראיות ובחן את תיק החקירה. במסגרת ההחלטה תוארו הקשיים העולים מתוך חומר הראיות. כב' השופט וינוגרד מציין בהחלטתו כי מלוח הזמנים העולה מתוך הדו"חות והמזכרים שבתיק נלמד כי עסיס נעצר בשעה מוקדמת יותר וברכבו התגלתה אצבע של סם מסוג חשיש. הוא שוחרר בשעה 21:45 אולם הוחלט לבצע אחריו מעקב. בסמוך לביתו הוצב תצפיתן ובשעה 22:00 נצפה המשיב יוצא מרכבו ונכנס לביתו של עסיס וחוזר משם בתוך פחות מדקה ואז עולה לרכב ונוסע. המשיב נעצר ובחיפוש שנערך נמצאו שטרות הכסף שקודם לכן היו בידי עסיס כשהם ברשותו של המשיב. השוטרים נפנו לערוך חיפוש בביתו של עסיס. עסיס הוציא מכיס המקטורן גרב שחורה ובה סוליית חשיש. הסם לא היה ברשותו קודם לכן בעת שנערך חיפוש בכליו ואולם לא ניתן לשלול את האפשרות שהסם היה כבר מצוי בבית. עם זאת, השופט וינוגרד מציין כי לוח הזמנים הצפוף למדי, כמו גם העברת הכסף מיד ליד, מצביעים לכאורה על המסקנה שאליה הגיע בית משפט השלום.

7.                  בהתייחסו לעוצמת הראיות כתב כב' השופט וינוגרד את הדברים הבאים:

"המכלול הראייתי מצביע על תשתית עובדתית מספקת לצורך הקביעה לפיה קיימות ראיות לכאורה במדרגה לא נמוכה לביסוס הקביעה לפיה העורר ביצע את המעשה המיוחס לו. עם זאת לא ניתן להתעלם כליל מהאווירה הכללית הנוגעת להודעות ולתמלילים של עסיס, כאשר מאלה עולה שעסיס אכן ציפה להתנהלות מסוימת של המשטרה בתמורה לשיתוף הפעולה בהפללתו של העורר..."

8.                  השופט וינוגרד הוסיף בהחלטתו כי התיעוד הגולמי שהוגש " מעורר סימני שאלה" אך עם זאת ציין כי " לא ניתן לומר כי עצם העובדה שהראיות אינן ברף הגבוה ביותר, יש בה כדי להצדיק את שחרורו של העורר לחלופת מעצר...".  בהמשך לכך דן בית המשפט בנסיבות המיוחדות של מקרה זה ובתסקיר שהונח לפני בית משפט קמא. בית המשפט מציין כי אין מקום לתת משקל כלשהו במסגרת דרגת המסוכנות לכך שהנאשם איננו מודה בעבירה המיוחסת לו והוא קובע בהתבסס על פסיקת בית המשפט העליון כי " ככל שמסקנתו של שירות המבחן הסתמכה על "גישתו הקורבנית" של העורר, לא היה לה על מה לסמוך."

9.                  בהמשך לכך ציין כב' השופט וינוגרד כי אכן החלופות שהוצעו בעבר על ידי המשיב אינן מתאימות והתייחס לחלופה נוספת שהוצגה. בסיום ההחלטה הורה לשירות המבחן להכין תסקיר משלים שיובא בשנית בפני בית משפט השלום.

10.              לאור ההחלטה הגיש שירות המבחן תסקיר מעצר משלים, בו בחן גורמים אחרים שיכולים לפקח על המשיב וכן את האפשרות להתקין איזוק אלקטרוני. קצינת המבחן שבה ומציינת את הערכת רמת הסיכון להישנות התנהגות פוגעת ואת עובדת שחרורו של המשיב ממאסר ארוך לפני שלוש שנים וזאת לצד עבודתו המסודרת מאז. בהתחשב במכלול השיקולים היא ממליצה על שחרור בפיקוח של מספר מפקחים ואיזוק אלקטרוני בעיר לוד ולהערכתה מדובר בחלופה ראויה ומאיינת סיכון.

11.              אחר הדברים האלה התקיים דיון נוסף בפני בית משפט קמא, ולאחר ששמע את טענות הצדדים הורה על שחרור המשיב בתנאי שישהה במעצר בית מלא בבית אמו בלוד; בכל עת שהותו בבית ישהו עמו האם, גב' אודט דרעי, או האחות, גב' ג'ולייט כהן, ובנוסף יותקן איזוק אלקטרוני. להבטחת התנאים הוטל על המשיב להפקיד סכום של 10,000 ש"ח וכן לחתום על התחייבות עצמית ולהעמיד ערבויות.

12.              דעתה של העוררת אינה נוחה מהחלטה זו והיא סבורה כי אין מקום לשחרורו של המשיב בתנאים. העוררת טוענת כי בית משפט קמא חש עצמו מחויב לפעול לפי הנחיות בית משפט זה שאותן הבין כהוראה לשחרור המשיב וכן כי נסמך על התסקיר אף שהוא רשאי, ובמקרה זה חייב לשיטת העוררת, לסטות מההמלצה הכלולה בו. עמדת העוררת היא כי אין לתת במשיב את האמון הבסיסי הדרוש לצורך שחרור לחלופת מעצר וכי לא ניתן לראות בו חריג לכלל המחייב את מעצרו של מי שעוסק בסחר בסמים עד לתום ההליכים. המשיב מבקש לקיים את החלטת בית משפט קמא.

13.              לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. עיון בהחלטת כב' השופט וינוגרד, שמותב זה אינו יושב כערכאת ערר עליה, מעלה כי התשתית הראייתית, כפי שנכתב בהחלטה, איננה נקיה מספקות. השופט וינוגרד מתייחס לקשיים שיש בחומר הראיות ואף שהוא סבור כי דרישת הראיות לכאורה מתקיימת הרי שהחלטתו מפנה את בית משפט קמא לערוך את האיזון המתחייב בין עוצמת הראיות לבין עילת המעצר וטיב החלופה. ברוח זו יש לראות את ההחלטה המורה על הגשת תסקיר מעצר משלים ואת ההנחיה שניתנה לשירות המבחן לבדוק חלופת מעצר אחרת. עוד יש להזכיר כי קביעתו של כב' השופט וינוגרד בהחלטתו כי אין ללמוד דבר ממסקנות שירות המבחן, ככל שאלו נסמכות על הנחתו כי המשיב אינו מודה במעשה המיוחס לו, אף היא מציגה באור אחר את ההמלצה השלילית של שירות המבחן בתסקיר הראשון שהוגש. זו הייתה אפוא נקודת המוצא לדיון בבית משפט קמא, וזו גם נקודת המוצא לדיון לפני בערר על החלטת בית משפט השלום.

14.              בבחינת החלופה החדשה שהוצעה מצא בית משפט קמא כי יש לקבל את המלצת שירות המבחן ולהורות על שחרור בתנאים שפורטו לעיל. בהינתן כי קיים קושי מסוים בראיות, שעליו עמד כב' השופט וינוגרד, וכי מתחייב במקרה זה לערוך איזון בין עוצמת הראיות לכאורה, טיב עילת המעצר והתאמת החלופה - וזאת במסגרת מקבילית הכוחות ביניהם (ר' בש"פ 5564/01 פלוני נ' מדינת ישראל, (8.8.2001), הרי שהמסקנה אליה הגיע בית משפט קמא לאפשר שחרור בתנאים שקבע מקובלת עלי. המדובר בחלופה שכוללת פיקוח אנושי צמוד ופיקוח אלקטרוני. היא נמצאת במרחק ממקום המגורים הקבוע של המשיב ומהמקום שבו עסק לכאורה במכירת סמים. לצד הפיקוח הוטלו ערבויות בסכומים לא מבוטלים שיש בהם כדי להדק את החלופה עוד יותר ובנסיבות האמורות ועל רקע האיזון הכולל - איני רואה מקום לשינוי ההחלטה.

15.              הערר נדחה. המשיב ישוחרר לאחר שיעמוד בתנאים שקבע בית משפט השלום.

ניתנה היום, ט"ז שבט תשע"ג, 27 ינואר 2013, במעמד הצדדים.